לא על הסקי לבדו

חלי בן שחר
Jan 27, 2020
3 min read

אמ;לק

חברת "נופש כשר" הזמינה אותי ביחד עם קבוצת עיתונאים לחמישה ימים של סקי באיטליה.

זאת הייתה אחת החוויות הכיפיות בחיי

וגם הסקי היה בסדר.

ועכשיו באריכות כי טרחתם והגעתם עד כאן.

לפני שלושה שבועות התקשרה אלי טל עציון

טל: אנחנו טסות יחדדדדדדד

אני: OMG ישששש

טל: לסקי

אני: .... ניתוק

נכון שאני נואשת לחופש, אבל מה לי ולסקי

אני שמתעלפת מבדיקות דם צריכה לשבור רגל מול כל הקולגות שלי?

מצד שני... הנה ההזדמנות שלי להיות קיארה פראני. ללבוש את מיטב הבגדים ולהצטלם כאילו לא קר לי.

במציאות זה נראה יותר ככה

שיחת ההכנה שעשיתי לעצמי עם עצמי עשתה את שלה

וכשהתקשר שי מאור האביר על המזחלת, מי שאירגן את כל הטוב הזה, למסור את ההזמנה הרשמית -

הצלחתי להשמע מופתעת, אסירת תודה ולהסתיר את זהותי הפולנית (לפחות נדמה לי שהצלחתי).

סקי באופק ואני שהבטחתי לאורי שזו "עבודה", חלילה לא הנאה, ולראיה אפילו לא אבזבז כסף.

מנסה למצוא חליפה פוטוגנית בהשאלה.

מסתבר שלבקש חליפה ממכר - זה כמו לבקש כליה מזר. לכולם יש אבל בדיוק בשימוש.

לו רק הייתי מתחילה כמה שנים קודם

אז בסוף נמצאה נשמה יתרה (מתייגת אותה אבל בחייאת אל תבקשו ממנה גם... רעות הלוי יא מלכה)

שהשאילה (ספיידר למבינים)

וגם למטייל סניף שלג נרתמו למאמץ המלחמתי (1/3 גנעדן על הזיווג לאליעד סעדה )

וכך אחרי שיטוט של שלוש שעות בסניף שלהם בפתח תקווה, הרגשתי שחיצונית לפחות, אני גולשת מהסרטים.

כזו שמצויידת מכף רגל (גרביים) ועד ראש (חם צוואר וכובע) ומבלי לדלג על כל השכבות של התרמי ומעיל לבן מושלם (הלו קיארה אני בדרך).

המלאכיות של למטייל. זוהרת בחושך טל עציון מצב הרוח

מתחמם על הגריל אליעד סעדה בשבע

המזוודה ארוזה + טרולי

בכ"ז אני באה להצטלם, מה לי ולספורט אתגרי?

היפוך תמונה 9:00 בבוקר בראבק, אנחנו כבר אחרי ארוחה כשרה ומפנקת במלון רויאל אולימפיק בעיירה פינזולו, מתייצבים בחנות למרגלות הרכבל מצטיידים בנעלי סקי ומגלשים כאילו יש לנו מושג קלוש בנדון.

כשהייתי קטנה ונפצעתי פה ושם, אבא שלי היה אומר תצבטי גם את הצד השני, לא תרגישי.

אותו סיפור עם נעלי סקי. הן כואבות. לוחצות. הקרסול נשבר - עד הנפילה הראשונה על התחת.

אז מפסיקים להרגיש אותן. הרגליים קלות כאילות. זה לא אני זה המדרון שעקום.

https://www.youtube.com/watch?v=H87c4WIYLXM

בסוף מה שלא יספרו לכם, כולם נופלים. כולם חוץ מעזריאל דותן ואיתמר חייק ^$^^&%85

BAD ASS

יושב על הגדר רגל פה רגל שם, האחרים חלקם כבר קלטו עניין ואני עוד לא קלטתי איזה שרירים אמורים להחזיק אותי

בסוף הייאוש נעשה יותר נח, אני מצליחה איכשהו לצלוח את המדרון של המתלמדים ואולי זה שריר הצחוק על אחרים שדירבן אותי להמשיך ולנסות. (ותודה למלאכים בועז ופנינה גולן על ההרמות ליטרלי)

מתייצבות פנינה גולן, יהונתן קליין

בגדול פה אני תקועה על שירה ולא יודעת איך להסתובב ולטל נפל הפלאפון לצד השני של הגדר

עם מיכל סטולר, טל עציון ושירה אליצור

יש משהו משחרר בלאבד פאסון. אל תאמינו לאינסטגרם. עם חמש שכבות ביגוד אף אחד לא חתיך על ההר.

טוב, לא מדויק. המדריכי סקי נראים לא רע. אבל רק הם. בחיי.

וארחיב על כך תיכף, אבל קודם לכן.

מי שרוצה קורס מזורז במדעי ההתנהגות שיגיע לאתר סקי.

לחץ חברתי זה מונח שדי קל להסביר בהקשר הזה.

בחורה טובה פתח תקווה נוסעת לסקר אתר נופש כשר. מכינה את עצמה למשימה אליה נשלחה כלומר להשקיף על אחרים ולכתוב. מכינה את עצמה לאכול טוב. לא יותר מדי בכדי לצלוח גם ספא בכבוד. ואולי לעשות איזה מיני סללום בשביל התמונות.

אבל מה הוא אותו לחץ חברתי שיוצר את האפקט התחרותי שגורם לי לעלות במעלה ההר מעלה מעלה למסלול אמיתי? כזה שהתחלת ואין לך אלא לסיים?

אז סימנתי וי על מסלול. לא משנה אם את חלקו עשיתי בגלגול או בזרועותיו החסונות של המדריך (אורי מפרגן)

והבנתי. סקי זה כמו לידה. זוכרים את הכאב אבל עושים את זה שוב ושוב.

אנלוגיה מעניינת בהתחשב בזה שאת מתיה המדריך הפרטי שלנו ככל הנראה הוצאתי מועד הורים (דמיינו פיצה, פרלל, מגלשיים, אווצ')

עכשיו שאני כבר אחרי, אני מאמינה לכל הגברים ששכנעו את עצמם שהם חייבים לנסוע שנה אחר שנה עם החברה'

גם אני, שהפצעים הכחולים מאחורי, זוכרת את ההצלחה המסחררת שלי על הפאודר, את הנוף הנדיר ביופיו, את מסיבות האפטר סקי הפרועות, את הצעידה בלילה כולם לאייס בר שהתתגלה כקפיטריה (סגורה), את הקלאב המטורף (שהתגלה כמועדון לטיני ואני כידוע חובבת זומבה), את האלכוהול חינם (טוב לא ממש חינם, לזה דאגו האחיות המרימות מיכל סטולר ושירה אליצור ), את הקולינריה הכשרה במלון של "נופש כשר" (הרבה צ'יפס לצמחונית שאני... אבל בהגשה אישית), את ההופעה שארגנו לנו של הזמר מתי שריקי שהנעים בפסנתר בכל רגע פנוי וגם דאג לתעד את כולנו מהרחפן כולל את טיול המזחלות שנגמר ב...

טוב הוא לא ממש נגמר המזחלת של טל ושלי לדעתי עוד מחכה לנו באמצע המסלול שנגיע לאסוף אותה.